ירושלמי- מחצית השקל

השבת נקרא בפרשת שקלים, כדברי המשנה (מגילה ג ד): "ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים." 

ומדוע תיקנו חכמים לקרוא בפרשת שקלים בפתיחת חודש אדר?

בירושלמי על משנה זו, מביאים טעם רוחני, דברי אגדה, להסביר את טעם התקנה:

"ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש: צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר: מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו רשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים."

לעומת זאת - בבבלי, על המשנה הנ"ל, מביאים הסבר הלכתי מעשי (שם כט): 

"תנן התם [במסכת שקלים]: 'באחד באדר משמיעין על השקלים'... מנלן?? אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא: 'זאת עולת חודש בחדשו' – אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה." וכיון שבניסן צריך להקריב קרבנות ציבור מהתרומה החדשה, מקדימים וקוראים בתחילת אדר, כדי שיביאו שקלים למקדש. זאת אומרת שטעם התקנה הוא חלק ממסגרת ההכרזה על השקלים, וזה לתועלת מעשית הלכתית – שיהיה כסף לקנות קרבנות ציבור בתחילת ניסן.

אמנם, דרשת הירושלמי הרוחנית לא נעלמה מחכמי הבבלי, הם הביאוה כחלק מרצף האגדות על מגילת אסתר (שם יג): " 'ועשרת אלפים ככר כסף' וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים."

יש כאן הבדל מאוד משמעותי בין התלמודים, ביחס לעולם הרוחני הפנימי, שבדברי אגדה. 

בבבלי, דברי האגדה יכולים ליתן נופך נוסף, אבל לא במסגרת של דיון הלכתי. דברי אגדה אינם יכולים להוות בסיס להלכה. טעם להלכה חייב להיות ברובד מעשי, בשיח הלכתי. 

אבל בירושלמי, כחם של דברי אגדה יפה לא רק בענייני מדרש ורוחניות, אלא גם כבסיס מחייב לתקנה הלכתית. החובה לקרוא בפרשת שקלים מבוססת בירושלמי על דברי אגדה.

הרב קוק לימד אותנו (אגרת קג), שבגלות, העולם הרוחני מופיע באופן חלש, כי רק מכח א"י, ארץ הנבואה, הוא מופיע בעוצמתו. 

זאת ועוד. בא"י העולם הפנימי הוא היסוד שאי אפשר בלעדיו. גאולת העם והארץ תלויה בהופעת העולם הרוחני (אגרת תפג). לכן בא"י מופיע כוחה ואורה של הרוחניות, של האגדה, והיא מהוה מקור לקביעת הלכות. הנסתר מחובר אל הנגלה.

נזכה בע"ה לחבר את פנימיות התורה והחיים, אל חיינו, ולהיגאל.